על צ'ופציק, פופיק ופנצ'ר-שמות במה כסימני מסחר


yoyo.png

אמנים רבים שקהל היעד שלהם הוא ילדים, יוצרים לעצמם דמות בימתית או שהם מכנים את עצמם בשם במה קליט – שיעורר אהדה והזדהות אצל קהל הצופים הצעיר. כולנו מכירים את "סבא טוביה" (טוביה צפיר), "יובל המבולבל" (יובל שם-טוב), "מיכל הקטנה" (מיכל ויצמן), "רינת ויויו" (רינת גבאי) ועוד.

את פרסומן הרב של הדמויות ואת אהדת הקהל רכשו האמנים בעקבות השקעה רבה בפיתוח המאפיינים הייחודיים של הדמויות, כגון לבוש, סגנון הדיבור והתסרוקת. הדרך אל ליבם של הילדים (ולכיסם של ההורים) נסללת באמצעות השקעה גדולה של זמן וכסף במיצוב הדמות, שיווק, פרסום ויחסי ציבור. בראיונות עם כוכבי הילדים, רבים מהם שבים ומזכירים את ההתחלה הקשה, את המאמצים ואת המשאבים הרבים שנדרשו להשקיע עד שפרצו אל התודעה והפכו לחלק בלתי נפרד מחיי הילדים והוריהם.

אך ההצלחה של כוכבי הילדים גוררת אחריה פעמים רבות ניסיונות לחיקוי או העתקה מצד אמנים אחרים. אלה מנסים לנכס לעצמם חלק ממאפייני הדמויות, שפת הדיבור האופיינית להן, שמותיהן ועוד. במקרים מסוימים, בהם הדמות הבימתית היא דמות מפותחת, בעלת מאפיינים בולטים, כגון לבוש, הליכה, או סגנון דיבור ייחודי וקווי אופי מובחנים, תינתן בישראל הגנת זכות יוצרים לדמות עצמה, במנותק מההצגה, התכנית או המופע בהם היא משולבת. כאשר ניתן לומר כי הדמות הבימתית היא יצירתית ומקורית ויש לה "טביעת אצבע שאי אפשר לטעות בה"[1], תינתן לאמן זכות יוצרים בלעדית לשימוש בדמות, על שלל מאפייניה.

אמני הילדים יכולים להגן על הדמויות שפיתחו ויצרו גם באמצעות רישום סימן מסחר על שמה של הדמות או על המאפיינים החיצוניים שלה. בכלליות ניתן לומר כי סימן מסחר מעניק זכות לשימוש בלעדי בסימן או בסימנים הדומים לו, בקשר עם המוצרים או השירותים לגביהם הסימן רשום. כך למשל רשומים בישראל סימני המסחר "יובל המבולבל" ו- "יויו" – המגן על דמותו של הרובוט המלווה את מופעיה של רינת גבאי.

סימן מסחר נוסף שנרשם על שמה של אחת מכוכבות הילדים הוא "צ'ופציק" - שם הבמה שבחרה לעצמה הגב' הילה קטש. סימן המסחר נרשם בקשר להופעות לילדים והופעות לילדים המוקלטות על גבי דיסקים. בתביעה שהגישה הגב' קטש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נטען, כי סימן המסחר הרשום הופר כאשר הנתבעת, "חברים הפקות בע"מ", העלתה מופע לילדים בשם "הדוד חיים" (דמות שבעצמה רשומה כסימן מסחר), בו משתתפים, כדמויות משניות, צמד בשם "פנצ'ר וצ'ופצ'יק". גם "צ'ופצ'יק" עצמו, השחקן דרור טייכנר נתבע במקרה זה.

הגב' קטש פנתה תחילה אל הנתבעים במכתב התראה בו דרשה להפסיק כל שימוש בשם. אולם משדרישותיה לא נענו והנתבעים הסכימו רק להתחייב לא לעשות שימוש עתידי בשם, הגישה את התביעה ובקשה לצו מניעה במעמד צד אחד, לבית המשפט המחוזי.

הגב' קטש טענה, בין היתר, כי הנתבעים הפרו את סימן המסחר הרשום על שמה, עוולו בגניבת עין ופגעו בפרטיותה. עוד טענה כי השימוש המטעה שעשו הנתבעים בשם "צ'ופצ'יק" הסב לה נזק תדמיתי וכלכלי.

בית המשפט המחוזי בחן את היקף ההגנה לה זכאי סימן המסחר "צ'ופצ'יק" ביחס ל"ציר התיאוריות"[2] וקבע כי השם "צ'ופצ'יק" הוא "סימן שרירותי... הגובל במרקם התיאורי". אמנם השימוש בסימן "צ'ופצ'יק" נעשה כשם במה – שאינו מתאר את שירותי ההופעות לילדים לגביהם נרשם, אך מאידך, זוהי מילת סלנג בעלת אופי היתולי או ילדותי, המיועדת לתאר דבר מה קטן ומשמשת לעיתים קרובות כשם חיבה. בית המשפט קבע איפוא שהסימן "צ'ופצ'יק" אמנם ראוי להגנה, אך לא להגנה רחבה לה היה זוכה שם דמיוני או שם שרירותי "קלאסי".

לאחר מכן, בחן בית המשפט את השאלה האם הנתבעים הפרו את סימן המסחר "צ'ופצ'יק". בית המשפט קבע כי השימוש שעשו הנתבעים בשם "צ'ופצ'יק" היה תמיד כחלק משמו של הצמד "פנצ'ר וצ'ופצ'יק". בנסיבות אלה, על פי בית המשפט, אין מדובר בשימוש בסימן זהה לסימן הרשום – מקרה בו עצם השימוש בסימן מהווה הפרה, אלא שימוש בסימן דומה בלבד – מקרה בו על התובע להוכיח כי השימוש של הנתבע בסימן גורם להטעיית הציבור ביחס למקורו של השירות או המוצר.

בית המשפט קבע כי הדמיון בין הסימנים "צ'ופצ'יק" מול "פנצ'ר וצ'ופצ'יק", מתמצה בשימוש במילה המשותפת. בית המשפט השווה בין שתי הדמויות אליהן מתייחס השם " צ'ופצ'יק" – של התובעת ושל הנתבע, וקבע כי אין ביניהן כל דמיון. עוד נקבע, כי קהל היעד הרלוונטי לבחינת ההטעיה אינו קהל הילדים הצופים במופע, שכושר האבחנה שלהם נמוך יחסית, אלא הורי הילדים – הבוחרים את המופע ורוכשים את הכרטיסים עבור הילדים.

בית המשפט קבע כי השם "פנצ'ר וצ'ופצ'יק" נבחר באופן עצמאי ובתום לב וכי לא הוכח שהנתבעים הכירו את שם הבמה של התובעת כאשר בחרו בו. היות ששמם של "פנצ'ר וצ'ופצ'יק" לא הופיע כמעט באף אחד מהפרסומים והמוצרים שליוו את הופעות ותכניות הטלוויזיה של "הדוד חיים", ובשים לב לכך שהנתבעת לא מחתה על השימוש בשם "צ'ופצ'יק" עד לשלב בו נראה היה שהצמד הולך להעלות מופע עצמאי, קבע בית המשפט כי לא מתעורר חשש להטעייה וכי סימן המסחר של התובעת לא הופר. מאותן סיבות, דחה בית המשפט גם את העילה של גניבת עין, מבלי שבחן כלל האם התובעת זכתה למוניטין בדמות הבמה "צ'ופצ'יק".

אמנים המעוניינים להפוך לכוכבי ילדים ומצויים בתחילת דרכם, יכולים ללמוד מפסק הדין כי בחירה בשם במה שהוא מילה קיימת בסלנג, עשוייה לפעול כחרב פיפיות. השם אמנם יהיה קליט וייזכר במהירות על ידי הילדים והוריהם, אך ההגנה שהוא יעניק עשויה להיות מוגבלת והאמנים הצעירים יתקשו לבסס בלעדיות בשימוש בשם הבמה בהסתמך על רישומו של סימן מסחר. עוד נראה מפסיקת בית המשפט, שבהעדר מוניטין רב לדמות, יקשה על האמן למנוע בשימוש בשם דומה או אפילו בשם הבמה עצמו כחלק מצמד או מקבוצת אמנים אחרת.

[1] ע"א 8393/96 מפעל הפיס ואח' נ' The Roy Export Establishment Company



[2] ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933; רע"א 7836/09 ג.ו.פ. שמש השקעות בע"מ נ' נעמה מנשה [פורסם בנבו].

Featured Posts
Posts are coming soon
Stay tuned...
Recent Posts
Archive
Search By Tags